מהי חוכמה? איך מודדים חוכמה?
אם נרצה לדעת לעצתו של מי להקשיב (או את מי למנות לתפקיד מסוים) נרצה מן הסתם לדעת מהי רמת "חוכמתו" כדי לשקול את המידה בה נקשיב לעצה, אז איך נדע? האם לפי רמת הביטחון בה ידבר?
יש אנשים בורים רבים בעלי רמת ביטחון גבוהה, האם לפי רהיטות דיבורו ואופן התנסחותו?
זוהי מיומנות שחלקה כישרון וחלקה נלמדת, אבל אינה מבטיחה שהתוכן (העצה) אכן חכם.
גם המדידה המקובלת והשכיחה ביותר - מבחן ה IQ הנו מאוד בעייתי וחלקי ביותר וזאת עקב הגילוי שישנם סוגי אינטליגנציה נוספים מעבר ל IQ
הווארד גרדנר הגדיר כבר ב 1983 שבעה סוגים שונים של אינטליגנציות שונות, בהתאם לתחומים שונים
אינטליגנציה לשונית (היכולת להבין ולהתבטא בכתב ודיבור) אינטליגנציה לוגית-מתמטית,
אינטליגנציה מרחבית (היכולת לראות דברים באופן גרפי תלת-ממדי), אינטליגנציה מוזיקלית, אינטליגנציה גופנית תנועתית (כמו של ספורטאים ורקדנים מוכשרים) אינטליגנציה תוך אישית
(מודעות עצמית גבוהה, היכולת לשנות ולפתח את עצמך) אינטליגנציה בין-אישית
(היכולת לקרוא ולהבין אחרים, נקראת גם EQ) ואינטליגנציה "נטורליסטית" או "של הטבע"
(היכולת לקרוא ולהבין את הטבע, נפוצה בעיקר בקרב שבטים נידחים)
מאז גרדנר הוגדרו עוד סוגים של אינטליגנציות שונות כגון: אינטליגנציה רוחנית (SQ היכולת להבין וליצור משמעויות רוחניות של החיים) אינטליגנציה אקזיסטנציאלית או פילוסופית (PQ היכולת להבין ולנסח משמעויות של החיים) וישנם שמגדירים סוג נוסף של אינטליגנציה שהיא היכולת לשלב בין סוגי אינטליגנציה שונים על מנת להגיע להחלטה הנכונה.
נראה שטרם נאמרה המילה האחרונה בתחום הגדרות הסוגים השונים.
אפילו אם נגדיר לעצמנו שה IQ הוא סוג האינטליגנציה החשוב ביותר (ואינני טוען שכך)
ניתקל בשתי בעיות שכיחות: האחת, כדי "להבין" טוב, ולהיות מומחה בתחום מסוים, צריך האדם לצבור ניסיון והתמחות, פוטנציאל ה IQ שלו חייב לקבל את המידע נדרש ולהפוך אותו לידע של ממש
(וכמובן גם לנתח את הידע הזה באופן שיביא למסקנות נכונות) כאשר נקבל שתי עצות שונות,
אחת מאדם בעל IQ גבוה אולם ללא ניסיון בתחום כלשהו והשנייה מאדם בעל IQ נמוך יותר, אבל בעל ניסיון רב מאוד בתחום, לעיתים קרובות יהיה כדאי להקשיב לבעל הניסיון
(הוא כבר חווה את הבעיה והשתמש בפתרון נתון בהצלחה)
הבעיה השנייה נובעת מהתפישה שהכניס פרופ' אדיג'אס לתחום הניהול והיא שהמנהל האולטימטיבי צריך יכולות ניהול שונות שבד"כ לא מתקיימות באותו האדם. היכולת להשגת תוצאות בכל מחיר, היכולת לנתח ולארגן מידע, היכולת ליצירתיות וחזון והיכולת להניע אנשים אחרים. הפועל היוצא של תפיסה זו
הוא שכדי להחליט החלטה נכונה וליישם אותה, צריך המנהל סביבו יועצים/סגנים ש"משלימים" אותו בתחומים בהם הוא חלש יותר (והוא לא יעשה זאת אם הוא עצמו עיוור לבעיה...)
לסיכום, נראה שכדי להיות "חכם" לא מספיק להיות מבריק, מהיר חשיבה או בעל ידע נרחב ואם נרצה
לקבל "עצה חכמה" נצטרך לשים לב גם לתחום בו אנו שואלים (ולהתאים את משיא העצה) וגם כנראה לשאול מס' אנשים שונים בעלי יכולות/אינטליגנציות שונות כדי לקבל הערכה מלאה יותר של הפתרון.
תוסיפו למורכבות את הממצאים ה"חמים" האחרונים בנושא ההשפעות הנרחבות של תת-המודע על חשיבתנו (פרופ' כהנמן ודן אריאלי) וכנראה שתצטרכו קצת יותר לפקפק בדעות/ייעוץ שאנחנו מקבלים
אין ברירה כנראה, נצטרך יותר לחשוב בעצמנו! (ולפקפק במסקנותינו אנו...)
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך" בועז בש-מרץ'
